| Summary: | ..
"This volume seeks to outline the image of non-Ashkenazi Jewishness in the Land of Israel in the nineteenth century, the last century of Ottoman rule in the Land of Israel, and at the beginning of the British Mandate, and its presence in the contemporary Israeli public and in the historical and social consciousness. The reality of Jews from various Islamic countries in the Land of Israel to the immigrants to the Land of Israel before the founding of the State of Israel and to the great immigration enterprise that took place in its first years. Since the deportations from the Iberian Peninsula, most of the immigrants to Israel belonged to the Ladino-speaking group of Jews descended from deportees from Spain, whose people came and continued to arrive all the time from western Anatolia and the Balkans, and which was the dominant group in the country. In the thirties of the nineteenth century, along with immigrants from Eastern Europe, Jews from other Islamic countries also arrived: first, Jews from North Africa, and from the middle of the century, also Jews from the Ottoman provinces of Damascus, Aleppo, and Urfa, as well as Babylonian Jews from Baghdad and the Baghdadi diaspora in the Far East. From the 1970s and 1980s, Jews from Yemen, from the Caucasus and from the Iranian region - Persia, Bukhara and Afghanistan. Most of the time, all those Jews had one mother community - the Sephardi ("the Sephardic Kollel"), whose leaders and businessmen came from among the speakers of the Jewish Sephardi (Ladino), and this language continued to be linguistically dominant . Apparently there is a contradiction in the inclusion of the community that lives in the Land of Israel and the Holy City among the other Jewish communities in the East, who longed for the Land of Israel and Jerusalem. However, in spite of this, it is impossible not to see the old settlement in the Land of Israel as another Jewish community in the Ottoman East, even if this requires recognizing and dealing with the uniqueness of its longing for itself and not for an external object. This volume therefore does justice to the old Spanish settlement and the Jewish communities that joined it from Arabic and Persian speaking countries. The chapters of the book, from the music to the cuisine, from the synagogues to the demography, from Zionism before Zionism to Zionism, from languages to literature, from the cycle of life to the cycle of the year - all of these, accompanied by photographs and unfamiliar visual images located especially for this volume, unfold before the readers the fan of being of The old Spanish settlement in the Land of Israel, as part of the series of Israeli communities in the East." -- back cover
"כרך זה מבקש לשרטט את דמותה של היהדות הארץ ישראלית שאינה אשכנזית במאה התשע-עשרה, היא המאה האחרונה לשלטון העות'מאנים בארץ ישראל, ובראשית ימי המנדט הבריטי, ולהנכיחה בציבוריות הישראלית בת-זמננו ובתודעה ההיסטורית והחברתית. מציאות יהודים מארצות אסלאם שונות בארץ קדמה לעליות לארץ ישראל שלפני ייסוד מדינת ישראל ולמפעל העליות הגדול שהתקיים בשנותיה הראשונות. מאז הגירושים מחצי האי האיברי השתייכו מרבית העולים לארץ לקבוצת היהודים צאצאי מגורשי ספרד דוברי הלאדינו, שאנשיה הגיעו והוסיפו להגיע כל העת ממערב אנטוליה ומן הבלקן, והיא שהייתה הקבוצה הדומיננטית בארץ. מאז שנות השלושים של המאה התשע-עשרה הגיעו לצד עולים ממזרח אירופה גם יהודים מארצות האסלאם האחרות: תחילה יהודים מצפון אפריקה, ומאמצע המאה גם יהודים מהמחוזות העות'מאניים של דמשק, חלב ואורפה, כמו גם יהודים בבלים מבגדד ומהפזורה הבגדדית במזרח הרחוק. משנות השבעים והשמונים הגיעו יהודים מתימן, מן הקווקז ומן המרחב האיראני - פרס, בוכרה ואפגניסטן. ברוב הזמן הייתה לכל אותם יהודים קהילת אם אחת - זו הספרדית ("הכוללות הספרדית"), שראשיה ועסקניה באו מקרב דוברי הספרדית היהודית (לאדינו), ושפה זו הוסיפה להיות דומיננטה לשונית. לכאורה קיימת סתירה בהכללתה של הקהילה שחיה בארץ ישראל ובעיר הקודש בין הקהילות היהודיות האחרות במזרח, שכמהו לארץ ישראל ולירושלים. אולם למרות זאת אי אפשר שלא לראות ביישוב הישן בארץ ישראל עוד קהילה יהודית במזרח העות'מאני, גם אם הדבר מחייב הכרה והתמודדות עם הייחודיות שבכמיהתו אל תוך עצמו ולא אל מחוז חפץ חיצוני. כרך זה עושה אפוא צדק עם היישוב הישן הספרדי והקהילות היהודיות שהצטרפו אליו מארצות הדוברות ערבית ופרסית. פרקי הספר, מהמוזיקה עד הקולינריה, מבתי הכנסת עד הדמוגרפיה, מחיבת ציון שלפני הציונות ועד הציונות, מהלשונות עד הספרויות, ממעגל החיים ועד מעגל השנה - כל אלה, מלווים בתצלומים ובדימויים חזותיים לא מוכרים שאותרו במיוחד לכרך זה, פורשים בפני הקוראים את מניפת ההוויה של היישוב הישן הספרדי בארץ ישראל, כחלק מסדרת קהילות ישראל במזרח." -- back cover.
|
|---|
