| Summary: | ..
"'May I die in Black Hitler's grave,' I said to Yoditha, who lived next to us and studied in my class. "And you too," I added Nurita to the curse. Then they both really died. Nurita was taken away by an ambulance, and immediately afterwards Yoditha too, whose father had already died before , in the bombing of Tel Aviv, and her mother also died, right after Yoditha, after she spread rumors that my family infected Yoditha and Norita with the germs of Ofra's paralysis. No one remembered them either and no one talked about them after they died. And the girls who died later Like that. And Gidi's brother who was lost in Warsaw. No one remembers the dead children. In August 1950, the houses in Tel Aviv were sweltering with heat, and fear gripped them. A year earlier, children, especially babies, began to fall ill with a mysterious disease and die painfully. On August 6 1950 Ofra Klein, Meira's sister, died of the same disease. Ofra was one and a quarter years old, Meira was two and a half years old. Now she knows it's time to tell what hasn't been told. It's time to reveal the shadow that accompanied her all her life"--Translation of back cover.
"'שתמותי בקבר של היטלר השחור', אמרתי ליודיתה שגרה לידנו ולמדה בכיתה שלי. "וגם את", הוספתי את נוריתה לקללה. אחר כך שתיהן באמת מתו. את נוריתה לקח אמבולנס, ומיד אחר כך גם את יודיתה, שאבא שלה כבר מת קודם, בהפצצה על תל אביב, ואימא שלה מתה גם, ישר אחרי יודיתה, אחרי שהפיצה שמועות שהמשפחה שלי הדביקה את יודיתה ואת נוריתה בחיידקים של השיתוק של עפרה. גם אותן אף אחד לא זכר ואף אחד לא דיבר עליהן אחרי שמתו. וגם את הילדות שמתו אחר כך. וגם את האח של גידי שהלך לאיבוד בוורשה. אף אחד לא זוכר את הילדים המתים. באוגוסט 1950 הבתים בתל אביב להטו מחום, ופחד עמד בהם. שנה קודם לכן ילדים, ובעיקר תינוקות, החלו לחלות במחלה מסתורית ולמות בכאב. ב-6 באוגוסט 1950 מתה מאותה מחלה עפרה קליין, אחותה של מאירה. עפרה הייתה בת שנה ורבע, מאירה בת שנתיים וחצי. עכשיו היא יודעת שהגיע הזמן לספר את מה שלא סופר. הגיע הזמן לחשוף את הצל שליווה אותה כל חייה"--Back cover.
|
|---|
