| Summary: | "The future, it seems, is not what it used to be. The rise of populism, the erosion of the foundations of democracy, the deepening of racism, economic crises, new epidemics and climatic changes do not leave much room for optimism. The diagnosis that history is moving towards a promising horizon of justice and equality no longer stands. In the test of time. Instead of moving forward safely, in Israel and in other places, stagnation and stagnation are the new rhythm of protests that seek to renew the lost hope. How is life affected by the retreat of the future? What happens in political life when hope dwindles, and is determined optimism the way to confirm it? In the face of the value attributed today to vigorous emotions and their role in crisis situations, the former turns its gaze to feelings of affection, ambition and less promise which are developing against the background of the Israeli occupation of the Palestinian territories, the protest against Netanyahu's rule and the actions to curb the climate crisis. He shows how the choice between hope and despair is the most important political decision in our time, and claims that precisely the vague feelings between hope and despair can contribute to the development of resilience and resilience. The book analyzes cinematic, musical and artistic works that explore these feelings and points to the alternative they pose to the political discourse and its resolute emotional regulation. The poor feelings that reflect the degeneration of the political horizon are seen as synonymous with paralysis and defeatism, but the book seeks to show that in a situation of impasse it is appropriate to give them additional thought - if only to expand the room for maneuver and ease the feeling of suffocation"--Back cover
"העתיד, כך נדמה, הוא לא מה שהוא היה פעם. עליית הפופוליזם, הכרסום ביסודות הדמוקרטיה, העמקת הגזענות, משברים כלכליים, מגפות חדשות ושינויים אקלימיים אינם מותירים מקום רב לאופטימיות. האבחנה שההיסטוריה מתקדמת אל עבר אופק מבטיח של צדק ושוויון אינה עומדת עוד במבחן הזמן. במקום לנוע בבטחה קדימה, החיים מקרטעים שוב ושוב סביב מציאות של משבר. בישראל ובמקומות אחרים, התקיעוּת והסחרור הם המקצב החדש של החיים הפוליטיים והרקע לצמיחת מחאות שמבקשות לחדש את התקווה שאבדה. כיצד החיים בהווה מושפעים מנסיגת העתיד ומהתקיעות שתופסת את מקומו? מה קורה לחיים הפוליטיים כאשר התקווה מידלדלת, והאם אופטימיות נחושה היא הדרך לאשש אותם? אל מול הערך שמיוחס כיום לרגשות נמרצים ולתפקידם במצבי משבר, עתיד לשעבר מפנה את המבט להרגשות אהודות, אמביציוזיות ומבטיחות פחות. הספר בוחן מקרוב את תחושות הייאוש, אוזלת היד, הדשדוש והאבדון שמתפתחות על רקע ההתנגדות לכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים, המחאה נגד שלטון נתניהו והפעולות לבלימת משבר האקלים. הוא מראה כיצד הבחירה בין התקווה לייאוש מסתמנת בתקופה שלנו כהכרעה הפוליטית החשובה ביותר, וטוען שדווקא התחושות העמומות שבין התקווה לייאוש יכולות לתרום לפיתוח עמידות וחוסן. הספר מנתח יצירות קולנועיות, מוזיקליות ואמנותיות שחוקרות את התחושות הללו ומצביע על החלופה שהן מציבות לשיח הפוליטי ולהסדרה הרגשית הנחרצת שלו. התחושות הירודות שמשקפות את ניוון האופק הפוליטי נתפסות כשם נרדף לשיתוק ותבוסתנות, אולם הספר מבקש להראות שבמצב של מבוי סתום ראוי להקדיש להן מחשבה נוספת - ולו כדי להרחיב את מרווח התמרון ולהקל על תחושת המחנק"--Back cover.
|
|---|
